המערכה האחרונה הנחיתה על איראן מכות חסרות תקדים, ובכל זאת הן לא מתורגמות להסכם דיפלומטי-מדיני שישקף את יחסי הכוחות. במערב, ניהול משברים מבוסס על זמן, מתוך הנחה שהצד השני יתכנס בהדרגה לפשרה. באיראן, הזמן הוא כלי לבחינת נחישות היריב. כך נולד פרדוקס
כחוקר בתחום המשפט החוקתי השוואתי, אני יכול לקבוע שהגענו לרמות של הזיות יוריסטוקרטיות שאין להן שום תקדים בעולם השפוי, עד כדי כך שלא יהיה מופרך להניח שבג"ץ גם יכתוב בעצמו את כתב המנדט
אובדן הממלכתיות ריחף מעל טקסי יום העצמאות - ניכר בכל פינה, זעק מכל מילה והבליט סכנה קיומית חדשה, מבפנים: אנחנו כבר לא מאמינים באותו הסיפור ולא מסוגלים להתרגש מאותו השיר
הימים שבהם יו"ר הכנסת היה כוכב האירוע חלפו: הרייטינג הגבוה גרם לנתניהו להשתלט על הפריים עם נאומים פוליטיים ועשרות קלוז-אפים. בעקבות "מסננת נאמנות" למקורבים, משפחות חטופים שביקרו את ראש הממשלה מודרו מהשידור - וגם מדוע נתניהו חושש מהבחירות הקרבות?
בזמן שהמצור הימי עולה לטהרן חצי מיליארד דולר ביום, טראמפ משהה את האופציה הצבאית. רגע לפני ביקור המלך צ'ארלס, הנשיא מעניק לאיראנים זמן ומנצל את הסדקים במשטר כדי לכפות הסכם. המסר ברור: דיל, או השמדת תשתיות
בניגוד למה שמקבל לחשוב, הדרך של ישראל לניצחון לא עוברת בסיכולים ממוקדים בטהרן או ביירות, אלא באזרחים תאבי חיים שירדו למקלטים עם בקבוקי יין. ירושלים היא אולי בירת הנצח, אבל תל אביב, יא חביבי תל אביב
לצד תדמית של מנהיג מיומן, מצטייר דפוס קבוע של קבלת החלטות: הישענות על כוח ופחד, התעלמות ממידע סותר והיעדר שינוי גם מול כישלונות חוזרים - תפיסה שממשיכה להכתיב את המדיניות לאורך השנים
ישראל הפכה למעצמה אזורית עם עומק טריטוריאלי, אך האם היא באמת ריבונית? מהחזון של הרצל ובנציון נתניהו ועד לדיקטטורה המשפטית של אסתר חיות: למה הדרך לחופש עוברת דרך סנקציות על שופטים
לוח התצוגה בטהרן הסופר לאחור את קיצה של "הישות הציונית", חדל מלהמשיך לאחר 7 באוקטובר. לפי תפיסתה של איראן, היום הזה נועד להיות חוליה בשרשרת של שחיקה. אמנם ביום הזיכרון ישראל מבכה את בניה, אך המאבק אינו מסתיים בניצחון אחד, אלא מתמשך בזמן, בדורות ובחיים
בעוד בתקשורת מיהרו לגנות את ההחלטה שידליק משואה, לא כך נתפס הרב בציבור הדתי-לאומי. שם רואים אותו כאיש מילואים, איש תורה, לוחם וסמל. הבחירות הקרובות יוכרעו בקרב על חמישה מנדטים מהימין, ומי שלא מבין את הזהות של חובשי הכיפות הסרוגות - עשוי להפסיד אותם | דעה
בעוד ארה"ב דוחפת להסכמות והפחתת מתיחות, בטהרן מתחדד הקרע בין הדרג המדיני שמנסה לקנות זמן לבין משמרות המהפכה שמקשיחים עמדות ומחזיקים במנופי הלחץ - ובראשם מצר הורמוז. התוצאה: מו"מ מקרטע, מסרים סותרים וסיכון גובר להסלמה, כשמאחורי הקלעים מתנהל מאבק עמוק
המפכ"ל שלח לגלי בהרב-מיארה מכתב שבו הוא כותב כי בכוונתו למנות את היועמ"ש של שב"ס, עו"ד גונדר עירן נהון, ליועמ"ש המשטרה. היועמ"שית גררה רגליים ודחתה את הטיפול בסוגיה, אך לוי נוקט כעת בשיטת "חיקוי מפקד" הלקוחה משדה הקרב. מה שטוב לבן גביר, טוב לו
סיפורו של עו"ד רואי כחלון חושף את המתח היצרי בין הממשלה לייעוץ המשפטי ואת הביקורת החריפה של נציב התלונות על התנהלות המערכת, בפרשה שמעלה שאלות נוקבות על גבולות הכוח והמסר הנשלח לכל עובד מדינה בכיר בישראל
על רקע מצבו הפוליטי הרגיש, בנט מבקש לצרף את איזנקוט כסגנו, אך יו"ר "ישר!" מעדיף להמתין. במקביל, הקואליציה נערכת לשורת מהלכים דרמטיים לפני פגרת הבחירות
הפסקת האש בלבנון כבר נכנסה לתוקף, אך במערכת הביטחון עולות שאלות קשות: האם צבא לבנון יפעל נגד חיזבאללה, והאם ניתן בכלל להגיע להסדר מול מציאות שבה איראן ממשיכה להשפיע בשטח. בינתיים, ישראל מציגה הישגים - אך האיום משתנה והפתרון רחוק מלהיות שלם
בין פוסטים זועמים האוסרים על ישראל לתקוף בלבנון, טראמפ מנסה להוכיח שליטה. בעוד נתניהו מחפש מרחב פעולה וגם "רשימת הישגים" לבוחר, מנגד ניצבים: איראן, חיזבאללה, בחירות אמצע הכהונה בארה"ב והנשיא האמריקני שמבהיר: "מספיק זה מספיק"
פגיעה ברווחי הגז ותלות מוחלטת במים מותפלים אילצו את קטאר לשנות מסלול. חשיפה: איך דוחה השתמשה במיליארדי דולרים שהוקפאו כדי לעצור את הטילים מאיראן, ובמקביל תפרה עסקאות מאחורי הקלעים כדי להשתלב בתוכנית העל האמריקאית
נתניהו מתרברב שמנע שואה שנייה למרות שהמיט עלינו את ה-7 באוקטובר, בן גביר משתלט על המשטרה ולוחמים נזרקים לכלא בגלל מנגל בשבת. אבל התקווה לעצירת הדיקטטורה מגיעה מהונגריה: איחוד של ימין ממלכתי סביב בנט ואיזנקוט יכול לשלוח את הממשלה להיסטוריה
השופטים עושים הכל כדי להימנע מהכרעה בהדחת בן גביר מהחשש להיקלע למשבר חוקתי קיצוני; אפשר להבין. אבל אם המו"מ יכשל הם צריכים להבין שהגיע רגע האמת. גם אם בן גביר יפיק רווח פוליטי מהמשבר הזה, אין להם ברירה
ישראל והעולם מתבוננים בתקווה על ניסיונות הריבונות של עאון וסלאם, אך המציאות בשטח מלמדת על מסלול התנגשות בלתי נמנע. כשחיזבאללה עובר משיח של "התנגדות" לשיח של "חיסול בוגדים", התנאים למלחמת אזרחים כבר לא נמצאים רק על הנייר
בזמן שהמעמד הבינלאומי של ישראל בקריסה, יש שתי גישות שבירושלים מאמצים לקראת השיחות ההיסטוריות בארה"ב. אם וכאשר יושג הסכם שלום עם ארץ הארזים, יהיה עלינו לנופף בו מול שני העמים - ובעיקר מול העולם כולו
את בנימין נתניהו לא יפיל השמאל וגם לא הקפלניסטים, אלא רק מי שהיו יכולים להימנות בקלות על תומכיו, לפני שהבינו שהוא מדרדר את מדינת ישראל לתהום
ארה"ב מעדיפה אולי פגיעה כלכלית ב"כסף האיראני" על פני חידוש הלחימה והאופרציה הצבאית, אבל איראן מאותתת שלתפיסתה מדובר באקט מלחמתי. כשה"כבוד" האיראני על השולחן - הסלמה במיצר עלולה להידרדר מהר מאוד לאש חיה. הכל - במקרה שלא יגיעו להסכם שיסיים את המלחמה
מצבה של ישראל בדעת הקהל באירופה ובצפון אמריקה מעולם לא היה רע יותר. אם לא נעשה משהו ומהר, נגלה שאולי יכולנו לאויב, אבל נותרו בלי חברים. האיום הקיומי החדש על ישראל, קווים לדמותו
כששחיתות הופכת לשיטה, כשהמדינה מתנהלת דרך מקורבים, כשהמוסדות נשחקים והכוח מתרכז בידי מעגל מצומצם - גם מי שמאמין אידיאולוגית במנהיגות חזקה מתחיל לשאול שאלות. בסופו של יום, זה אינו סיפור על ימין או שמאל; זהו סיפור על אמון בשלטון ואמונה של הצעירים בעתיד הוגן
ההחלטה האמריקנית להפעיל מצור ימי על איראן היא צעד נכון ואף הכרחי. במצב שנוצר ייתכנו כנראה שני תרחישים: האחד, איראן תוותר - ותחזור למצב של טרום המלחמה או שתנסה לשבור את המצור האמריקני. אם כך יקרה, יש לקוות שהנשיא טראמפ יהיה נאמן להבטחתו
בזמן שסגן הנשיא ג'יי די ואנס סיים 21 שעות של שיחות עם האיראנים בניסיון להגיע להסדרה, טראמפ הכריז על צעד שממקם את ארצות הברית בנקודת חיכוך ישירה, כלכלית וצבאית, מול איראן, מבלי להכריז רשמית על מלחמה כוללת. האיראנים בתגובה: "על טעויות משלמים, צפו להפתעות"
במקביל לאזעקות בצפון, רה"מ הצהיר בעוד נאום מנותק כי השמדנו את מערך טילי חיזאללה, נזכר לבשר באיחור של שנתיים וחצי שלא נסבול טרור על גבולנו והתרברב שוב שחמאס יפורק מנשקו, רק שכח לציין מתי. על הדרך ממציא תיאוריית ההכלה לא שכח לעקוץ את מערכת הביטחון | דעה
ראש הממשלה מזהה את הכעס בציבור הישראלי ואת הזעם האמריקני, ומנסה לטשטש את העובדה שמטרות המלחמה לא הושגו בדרך הרגילה - זריקת בוץ על מערכת הביטחון ומאמץ הסברתי אדיר. בינתיים, הסקרים מכניסים אותו לפאניקה - שגם גדול הנואמים לא מצליח להסתיר | פרשנות
בואו נעשה סדר: המלחמה כבר שינתה את מאזן הכוחות במזרח התיכון, ואיראן נחשפה כנמר של נייר. ראשי האופוזיציה ממהרים להכריז על תבוסה, אך לא מציגים הישגים חלופיים שהיו מציעים. בקרוב הם גם יגלו שנשיא ארה"ב צפוי להפוך לשחקן מרכזי בקמפיין של נתניהו והליכוד
המו"מ שתוכנן להתחיל בשבוע הבא נפתח כבר הערב, לא בגלל פריצת דרך, אלא בגלל לחץ אמריקני כבד לזרז עניינים, גם אם בשיחה טכנית. טראמפ צריך שקט בלבנון כדי לדבר עם איראן, ונתניהו נאלץ להתיישר, גם אם זה בהתחלה נראה אחרת כלפי חוץ
כמו ברוב ימי נתניהו הלא בדיוק עליזים, גם בסוף כאן יצאנו המנצחים במילים - אך המפסידים במערכה. משטר האייתולות עודנו כאן, כמו הגרעין והטילים הבליסטיים. אנא ממך, ראש הממשלה, פעם אחת תעמוד מול הציבור ותגיד את האמת
המערכה הזו נחלה הישגים צבאיים גבוהים מול כישלון מדיני ואסטרטגיית יציאה חסרה. בקבינט מרוצים מהמלחמה אבל צה"ל לא יודעים להסביר איזו איראן תצא מהאירוע. וגם: היחסים הרעועים עם ארה"ב והאם פסילת בן גביר בבג"ץ היא פעולה חכמה לפני הבחירות
מאז 7 באוקטובר, נתניהו מנהל את המערכה אחרת: דורש חלופות מצמרת צה"ל, מתייעץ עם קצינים זוטרים ומרכז אצלו את היחסים מול ארה"ב. כך סיימנו את עידן "ניהול הסכסוך", ניפצנו את מיתוס החסינות האיראני, וגרמנו לאויבינו להילחם על הישרדותם במקום על השמדתנו
אחרי שנתניהו הבטיח להמשיך להכות בחיזבאללה "בעוצמה", בוושינגטון סברו שהמשך ההרס בלבנון עלול לפגוע גם במגעים עם איראן ובשרשור ישיר גם במחנה טראמפ והרפובליקנים בתוך ארה"ב - ואז נתניהו קיבל את הטלפון מטראמפ
במסווה של תמיכה נלהבת בישראל ודבקות בכתובים, המטיף האוונגליסטי מרוקן את המקרא מתוכנו המוסרי והופך את הדת לכלי שרת עבור הכוח הפוליטי. האמת המרה מאחורי החיבוק החם היא תיאולוגיה צינית המשתמשת ביהודים כבשר תותחים בדרך לחזון אחרית ימים שכולו השמדה רוחנית
משבר האנרגיה של 2026 במצרי הורמוז מצית מחדש את המתחים ההיסטוריים בין ארצות הברית לאירופה, ומעלה שאלות גורליות על עתיד נאט"ו. כך פערי כוח, פוליטיקה פנימית ותפיסות עולם מנוגדות שהתגבשו עוד בימי המלחמה בעיראק, מאיימים כעת לפרק את הברית הביטחונית החשובה בעולם
לו היה יושב היום בספסלי האופוזיציה, נתניהו לא היה מהסס לתקוף בחריפות את "ממשלת המחדל" על הפסקת אש רופסת והפקרות ביטחונית. המציאות, לעומת זאת, חושפת פער בין הרטוריקה הימנית לבין כישלון אסטרטגי בכל החזיתות, שעה שרה"מ מעדיף את הישרדותו על פני הכרעה ואחריות
השיחות באסלאמבאד צפויות להתחיל בשבת פנים מול פנים, אך הפערים עמוקים: איראן מאשימה בהפרות, נתניהו מאיים בחידוש הלחימה ובוושינגטון כבר מכינים את האופציה הצבאית אבל הרבה יותר מכך - רוצים לסיים הכל
בזמן שארה"ב מדברת על מו"מ והתקדמות מול איראן - נתניהו מציג תמונת ניצחון ומבהיר שישראל ערוכה לחידוש הלחימה בכל רגע נתון. הפער בין הרצון האמריקני לסגור הסכם לבין הקו הישראלי שמכוון להמשך המערכה הולך ומתחדד, ומעלה סימני שאלה לגבי אופי התיאום בין הצדדים
אחרי 40 יום, אף אחת מהמטרות לא הושגה באמת. לא הגרעין חוסל, לא האיום הבליסטי הוסר והמשטר האיראני לא נפל; למדנו את מגבלות הכוח, אבל גם את הפער: יצירתיות, תחכום והישגים בדרג הצבאי והמודיעיני - מול היעדר מוחלט של חשיבה ואסטרטגיה בדרג המדיני, שפשוט לא שם
למרות הפגיעה ביכולות איראן והצורך שעמד מאחורי היציאה למלחמה, הסיכון הגרעיני נותר בעינו והיכולת לשקם את מערך הטילים אינה נשללת. במקביל, הזירה בלבנון נותרת פתוחה ולא הוכרעה. ההמשך תלוי במו"מ מול ארה"ב ובמידת הלחץ שיופעל על טהרן
שעות אחרי הפסקת האש, נתניהו לא מוצא לנכון להסביר לנו מה השגנו בכל ימי הלחימה הקשה. כי מי זה הציבור הישראלי שצריכים לתת לו דין וחשבון? טראמפ כבר הודיע שאיראן יכולה להתחיל במלחמת השיקום והיא תרווויח כסף גדול. כעת נותר לנו להמתין לסיפורי נתניהו על "ההישגים"
ישראל פעלה במלחמה בעוצמה ושילמה מחיר כבד כולל בחיי אדם - אך כלל לא הושגה הכרעה מובהקת. כעת בזמן שטראמפ מכריז על ההסכם שגובש כמעט מעל לראשה של ירושלים כ"עידן זהב" וסגן הנשיא ואנס הופך לסיוט החדש שלו, ראש הממשלה נאלץ לשכתב את המסר מכל צדדיו
אלו הן שעות הכרעה קריטיות ביותר במשא המתן הרעוע שבין ארצות הברית לאיראן, לאחר ההצהרה הדרמטית של הנשיא טראמפ. בינתיים, חלוקת העבודה בין הנשיא וסגן הנשיא האמריקנים הופכת לברורה - וגם חלקה של ישראל בהפעלת הלחץ על משטר האייתולות
לאחר חודשים של שקט והזדמנות שלא נוצלה, ישראל נכנסה שוב ללחימה ללא מהלך מדיני, ללא מענה לעורף - ועם פער בין ההבטחות לפירוק חיזבאללה לבין מה שניתן להשיג בפועל
חילוצם המוצלח של אנשי צוות ה-F-15 מדגיש את העליונות המוסרית והמבצעית של המערב, המקדש חיי אדם. אך יש לזכור - כפי שגרמניה הנאצית נלחמה עד טיפת הדם האחרונה בנחיתות מוחלטת, כך גם משמרות המהפכה מוכיחים שכל הצהרה על "חיסול מערכי האויב" היא ראוותנות מסוכנת
על רקע נתוני העוני המדאיגים בישראל והדילמות המוסריות הכרוכות בשליטה בתושבי השטחים ובעובדים הזרים, עולה השאלה האם הציווי "זכר ליציאת מצרים" נותר כטקס סמלי בלבד. המאמר בוחן את הפער שבין זיכרון הסבל ההיסטורי לבין היחס הנוכחי לחלש ולגר בחברה הישראלית המודרנית
בזמן שבנט ואיזנקוט מדממים מנדטים באוקיינוס האדום של הימין, יאיר לפיד ויאיר גולן ניצבים בפני הזדמנות היסטורית ליצירת חדשנות ערך פוליטית. כדי לנצח את נתניהו, עליהם להפסיק להילחם על פירורי הסברה ולעבור לבניית חוזה חברתי ותשתית חוקתית שתחזיר את הריבונות לרוב
ההתעקשות על "ניהול הסכסוך" ועל עוצמה צבאית לבדה מתנפצת אל מול מציאות של שחיקה כלכלית, חברתית וביטחונית ב-7 חזיתות. כדי להבטיח את היציבות האזורית, לשמר את הבריתות האסטרטגיות ולמנוע את שקיעת המשק, על ישראל להכיר בכך שפתרון שתי המדינות הוא תעודת ביטוח חיונית
