מאהרן ברק ועד היום: הוויכוח על גבולות הכוח של בית המשפט
המודל המשפטי שעוצב בעשורים האחרונים הגיע לנקודת מבחן; יש להשלים את המהלך החוקתי באמצעות חוק יסוד: החקיקה והקמת בית משפט חוקתי ששופטיו נבחרים על ידי נציגי העם בכנסת ברוב מיוחס

המודל המשפטי שעוצב בעשורים האחרונים הגיע לנקודת מבחן; יש להשלים את המהלך החוקתי באמצעות חוק יסוד: החקיקה והקמת בית משפט חוקתי ששופטיו נבחרים על ידי נציגי העם בכנסת ברוב מיוחס
אפשר לצום, אפשר להתעטף בטלית, אפשר לומר "על חטא", אבל יש דלת אחת שהקב"ה, כביכול, מסר את המפתח שלה לאדם אחר. פגעת בו? לך אליו, פייס אותו ובקש את מחילתו, אין קיצורי דרך
כשאותם קמפיינרים שפעלו להכשיר ממשלה של נתניהו עם עבאס קובעים היום שזאת בגידה במדינה, זה משום שנגמרה להם הבושה בגוף. תהיו בטוחים שאם לא תהיה לנתניהו ברירה אלא להקים ממשלה עם עבאס - הוא יקים
גדי איזנקוט הוריד השבוע את הכפפות והבהיר: "מי שבונה להיות ראש ממשלה עם שמונה מנדטים לא מבין מה קרה במדינה". מאחורי המתקפה על בנט וליברמן מסתתרת אסטרטגיה ברורה - להפוך למפלגה הגדולה בגוש. אלא שהדרך לשם עוברת דווקא דרך המנדטים של השותפים שלו
אם בכלל הייתה שאלה על מה הבחירות, הגיח משום מקום נז"א הבזוי - וענה עליה בצורה חותכת. ככל שוינטר יפתיע ויצליח להביא קולות ימניים שמקננים בשמאל - נתניהו ישקול לבטל את "החוזה הפוליטי" שהוציא על מפלגתו. גם איזנקוט בלחץ מווינטר, שעשוי לאחד כוחות עם ליברמן
ההפגנות נגד "ההפיכה המשטרית" לא נותרו בזירה הפוליטית-משפטית, אלא זלגו ואיימו על כשירות צה"ל. בכך, הופנה הזרקור לסוגיה רחבה: מי מחזיק בהגה, וכיצד ניתן לפתור את המשבר החוקתי בלי לשחזר את כישלון העבר - שלווה בהתנהלות יהירה של יוזמי הרפורמה ובהצעות קיצוניות
מאז שהמשטרה הודיעה בינואר כי החקירה הסתיימה, התיק ממתין בפרקליטות לחוות דעת של המוסד. החשודים טרם זומנו לשימוע, ובמערכת המשפט חוששים שהעיכוב בהחלטה יימשך עד לאחר הבחירות
הם יצאו להגן על המדינה ולהציל חטופים, אך חזרו שבורים מפקודות שמכרסמות בהם מבפנים. שואלים למה הם נשארים אנונימיים? כי המערכת ששלחה אותם מאיימת לרמוס כל מי שמדבר, כדי להגן על הקצינים והפוליטיקאים, לא על צה"ל. הגיע הזמן להקשיב להם
שר הביטחון מיהר לנכס לעצמו את החיסול המוצלח - ועל הדרך השתלח עוד קצת ביוצרי נז"א. זה התברר כגול עצמי כפול - ולא תאמינו מי פוצץ את הבלון
שוב מוגשות עתירות לפסילת מועמדים, שוב ועדת הבחירות תצביע לפי פוזיציה ושוב בג"ץ יזכיר לכולם שסעיף 7א דורש ראיות של ממש ולא כותרות בעיתון. הגיע הזמן להיפטר מהריטואל
ההבחנה המשפטית בין ישראל הריבונית לשטחים מדויקת וחיונית לעתידנו, אך החרם המערבי על מוצרי ההתנחלויות משיג את ההפך: הוא מעניש אזרחים, מתדלק את הימין ומקשיח את הציבור נגד היפרדות
אחרי שנה וחצי שבהן הגושים כמעט לא זזו, הסקרים האחרונים מצביעים על שינוי: עופר וינטר עובר את אחוז החסימה מכניסה את נתניהו לדילמה מחשש שיחבור לליברמן אחרי הבחירות. בליכוד כבר דנים באפשרויות: לתקוף אותו בכל הכוח או דווקא לסייע לו לעבור?
20 ארגונים יצאו בקריאה דחופה לראש הממשלה: צדק תזונתי הוא אינטרס לאומי ראשון במעלה. עוד האוצר בולם, נזקי התזונה עולים למשק עשרות מיליארדים בשנה
נתניהו הוא "אבי הקונספציה". מדיניות ההכלה שלו אפשרה לאיראן, לחיזבאללה ולחמאס להתעצם. נתניהו הוא האחראי לטבח. כל עוד הוא יכהן, ישראל תישאר בסכנה קיומית
מחיאות הכפיים הממושכות בפסטיבל ונציה הן בעיניי ביטוי לשינוי עמוק: משמאל ציוני ולאומי, לדור שמבקש את ההכרה שלו דווקא בזירה הבינלאומית ומעמיד במרכז את הסבל הפלסטיני. יובל אברהם הוא אולי הביטוי המובהק ביותר לשמאל החדש הזה
יצחק עמית ובהרב מיארה הם "החוק", הנדסת הרכבים בעליון וקבירת פרשת הפצ"רית. כך נראית היוריסטוקרטיה הישראלית - מערכת משטרית מושחתת מהיסוד ואנטי-דמוקרטית. סיכום שנת המשפט החוקתי בתשפ"ו
במשך אלפי שנים נשמע קול השופר בקהילות יהודיות, גם כשהיה נדמה שהשרשרת עומדת להיקרע. מישהו קיבל משהו והעביר אותו הלאה. אב לבנו, אם לבתה, דור לדור. לפעמים מסרו ספר תורה, לפעמים ניגון, לפעמים מתכון - ולפעמים לא נותר למסור אלא משפט אחד: אנחנו יהודים
מרוב שעינינו היו נשואות מזרחה לאיראן ושלוחותיה - מבט מערבה מראה כי הגוש הישראלי-יווני-קפריסאי כבר פועל בנמרצות לשינוי מאזן הכוחות באזור • לצד ישראל עומדות מדינות, חלקן מפתיעות, שכבר בונות מחדש את חוקי המשחק במזרח התיכון, ליום שאחרי
רה"מ החליט מה הטיפול הראוי לווינטר: לחסל אותו פוליטית ולהכריח אותו לפרוש. בעוד איזנקוט הצליח לארגן בצורה סבירה את מחנה האופוזיציה, נתניהו לא היטיב לסדר את שורותיו שלו. מתיחת הפנים המשמעותית שעבר הליכוד בשעות ספורות - כשברדוגו הוא לא פחות מאס שנשלף מהשרוול
חידוש הלחימה בתימן והשתלטות החות'ים על עיר הנמל מציבים איום ישיר על נתיבי השיט בים האדום. בעוד סעודיה מגלה ששני שערי האנרגיה של חצי האי ערב מאוימים במקביל, וושינגטון מסרבת להתערב צבאית והפיצול במחנה היריב מקשה על בלימת האיום
מאחורי החזית המאוחדת של גוש השינוי מסתתרים חששות ומשקעים: ליברמן חושש מגולן, ובין לפיד לאיזנקוט ישנה "איבה" עוד מ-2022. עכשיו מתחיל הקרב האמיתי - מי ינצח בתוך הגוש ויוכל לדרוש את ראשות הממשלה?
אחרי 843 ימים הושב גם החלל החטוף האחרון, ולראשונה מאז 2014 לא נותר אף חטוף ישראלי בעזה. אלא שהמאבק שאמור היה לאחד את כולנו הפך גם לזירת קרב פוליטית. עכשיו, כשהם בבית, הגיע הזמן לזכור שהחמלה והערבות ההדדית לא יכולות להיות תלויות בדעה פוליטית
בכל פעם שנדמה כי נתניהו ההוא, ששאף להכרה מכל חלקי העם, חוזר - המציאות מתנפצת. נתניהו ויתר מזמן על הציבור הליברלי בישראל. הוא ורעייתו רואים עצמם כשליטים בלעדיים: מותר להם הכול, וכל שנדרש הוא עדת סוגדים שתאפשר לו להמשיך כמנהיג יחיד ומושחת
האמירותים אישרו במובלע את הסיפור על אזהרת בן זאיד, אך גם אם השיחה לא התקיימה - האם זה מפחית מאחריות נתניהו ל-7 באוקטובר? ואם אכן הוזהר, מדוע מערכת הביטחון לא עודכנה? וגם: פארסת השריונים בליכוד - משעשעת או מביכה
עשר שנים לאחר מותו, נדמה שאין מה שחסר לישראל יותר ממנהיג כמו שמעון פרס: מי שידע להציע לנו לא רק הישרדות כדרך חיים אלא גם חזון כסיבה לחיות
בימים האחרונים קולות של הסלמה עולים מצידה של איראן. אך מה שמעניין אלו לא רק הסיבות להסלמה, אלא למה ירדן מהווה יעד מרכזי של משמרות המהפכה. המשוואה מול ארצות הברית, האיתות למדינות ערב ומדוע לישראל אסור להתעלם מהנעשה מעבר לגבול
אחרי השבעה באוקטובר חשבנו שהפוליטיקה הישראלית תשתנה - יותר אחדות, פחות שנאה. סגירת הרשימות הכויחה אחרת - והמחישה את החזרה אל המבנה הפוליטי הישן. הבחירות לא תהיינה על איראן, לא על הטבח, לא על הכלכלה או על היוריסטוקרטיה - הן יתמקדו בשאלה אחת אכזרית
המהלכים של איראן אילצו את שכנותיה ליצור נתיבי נפט עוקפים. כעת, "נשק יום הדין" של חסימת המיצר פוגע בעיקר בטהרן - ומעניק לארה"ב חופש פעולה חסר תקדים
הכלכלה המצרית מתקשה, אך מיקומה האסטרטגי הופך לנכס יקר יותר בעידן של מאבק על נתיבי סחר והשפעה. בייג'ינג מעמיקה את אחיזתה בתשתיות ובקשרים הביטחוניים, בעוד קהיר שומרת על יחסיה עם ארה"ב. כך נראה המזרח התיכון של הרב-יישור
החברה החרדית משתנה, אך המפלגות הוותיקות מתקשות להדביק את הקצב. הרשימות החדשות חושפות את משבר הייצוג, ובש"ס כבר מתמודדים עם זליגת קולות. האם הבחירות הקרובות יסמנו את תחילתו של סדר פוליטי חרדי חדש? | טור דעה