מחפש הצלה בבית המשפט: האם זו תחילת הנפילה של נתניהו?
השבוע הזה החל רע עבור ראש הממשלה, ומאז רק הלך והתדרדר. אם אכן מדובר בדמדומי תקופת שלטונו, הרי שהשבוע הראשון של אוגוסט עוד ייזכר ככזה שבו נראו לראשונה סימני הנפילה

השבוע הזה החל רע עבור ראש הממשלה, ומאז רק הלך והתדרדר. אם אכן מדובר בדמדומי תקופת שלטונו, הרי שהשבוע הראשון של אוגוסט עוד ייזכר ככזה שבו נראו לראשונה סימני הנפילה
האם ההגמוניה הישנה החליפה את פניה - אך לא את כוחה? דמויות כמו איזנקוט ולזימי מעניקות לגיטימציה למבנה הוותיק, בעוד הזהות המזרחית משמשת "חלון ראווה" שאינו משנה את יחסי הכוחות מאחורי הקלעים. השאלה היא אינה מהיכן הגיעו - אלא את מי הם מייצגים כעת
השבוע עליתי על טיסה מפריז לישראל. ליוויתי 34 משפחות ובהן 80 ילדים, משדה התעופה בצרפת והעלייה למטוס ועד הנחיתה בישראל. שם, למעלה, מבינים שאומץ לא תמיד נראה כמו מה שאנחנו רגילים לדמיין. לפעמים אומץ ניבט בהורים שמחזיקים את ילדיהם הקטנים בזרועותיהם
אחרי חודשים בהם ח"כ גוטליב מנהלת נגדו קרב קשה, שר הביטחון ניסה לייצר לעצמו הישג מול מחנה הימין. אלא שפיטורי אבי בלוט, שנחשב יקיר ההתיישבות, הפכה במהירות למלכודת - וכ"ץ נאלץ לסגת. במקביל, נתניהו הפסיד לראשונה בליכוד והלחץ לפני הפריימריז בשמיים
המעשה הפזיז של שר הביטחון מעורר ספק לא רק באשר ליכולתו לקבל החלטות אחראיות, אלא סולל את הדרך ל"טיהור" במקרה של מהפך פוליטי
לישראלים אולי נמאס מאיומי הסרק של טראמפ, אבל הדילמה של נשיא ארה"ב הפעם היא אמיתית והפינה שאליה נדחק היא זאת שבה נמצאת ישראל כמעט מיום הקמתה
ישראל כ"ץ ניסה להדיח בשידור את אלוף פיקוד המרכז ללא סמכות, פגע בביטחון המדינה והפך את צה"ל לזירת לחצים פוליטיים - הרמטכ"ל בלם את המהלך במפגן של עמוד שדרה
הסערה הנוכחית לא מתסכמת רק במחלוקת בין שר הביטחון כ"ץ לאלוף פיקוד המרכז בלוט, השאלה האמיתית עמוקה בהרבה: מי קובע את מדיניות הצבא: הממשלה הנבחרת, או שכבת הפיקוד הבכירה שהתרגלה לראות בעצמה לא רק יועצת מקצועית, אלא שותפה שוות-מעמד בעיצוב המדיניות
משחקי הפריימריז של ישראל כ"ץ עוד יעלו בדם, כי כל דקה שבה האלוף בלוט אינו עוסק במשימתו, עלולה לגבות מחיר דמים. קו ישיר מתוח בין הפיגוע של שר הביטחון למרד בגבעתי
בעוד צה"ל ממשיך לחסל מחבלים ברצועת עזה, בבית הלבן ובמועצת השלום מנסים לקדם את תוכנית טראמפ לפירוז ושיקום הרצועה. אלא שככל שהמהלך המדיני מתקדם, כך מתחדד גם המתח בין זכותה של ישראל לפעול נגד איומים ביטחוניים - לבין הרצון האמריקני לשמור על יציבות התהליך
בישראל הופתעו מנסיגת טראמפ מהתקיפה הקטלנית שתוכננה לליל אמש, זו הפעם השנייה תוך שבועיים, אך גורמים ששוחח עמו מסבירים כי טראמפ עדיין בוחן שלוש חלופות: הסכם, המשך המצור או החרפת התקיפות בהתחשבות בשווקי האנרגיה, בבעלות הברית במפרץ ובסיכונים לכלכלה העולמית
הניסיונות לצמצם את מספר הרשימות בזירה שבין גוש נתניהו לגוש האופוזיציה עלו לפי שעה על שרטון. כל אחת מההתארגנויות פועלת באופן עצמאי, אך במערכת הפוליטית מעריכים כי חלון הזמן שנותר עד להגשת הרשימות עוד עשוי לייצר תפניות
נדמה שכל צד מספר על העסקה עם חמאס סיפור אחר. בעוד טראמפ ממהר להכריז על הישג, מאחורי ההבטחות ל"פירוז" ול"יום שאחרי" מסתתרת סכנה: אם חמאס לא יאבד את נשקו, כספו, אנשיו ואת אחיזתו ברחוב, ההסכם לא ייצור מציאות חדשה - אלא ישאיר את ארגון הטרור בתחפושת חדשה
הפער בין הסקרים אינו מעבר שמאלה, אלא זעקה של ציבור ימני, חילוני וליברלי. הם מאסו בעסקנות ובחרדים אך מתנגדים לשמאל, ומחפשים אלטרנטיבה לאומית ודמוקרטית שלא מבקשת מהם להחליף זהות תרבותית
כדאי לעצור ברגע הזה, ולבחון מה קרה לאורך הזמן מאז תחילת המלחמה, אל מול כל הטוענים לתבוסה, מיד אחרי שהחלה
למרות החששות המוקדמים, המפגש בבית הלבן עבר בהצלחה. במקביל, במערכת הפוליטית מתכוננים ליום שאחרי: הקרב על "הקול הרוסי", הריצה של המועמדים החדשים והתנהלותו של אוחנה שהחלישה את בג"ץ
ביטול חוקים הוגדר בעבר כ"נשק לא קונבנציונלי" שיש להשתמש בו במשורה בלבד. כעת, השעיית חקיקה במעמד צד אחד מציבה זרקור על גבולות הכוח, חובת הריסון השיפוטי והשאלה האם השופטים מפרשים את הדין או מנסחים אותו מחדש
הבוחרים שמחפשים אלטרנטיבה לשני הגושים עשויים להכריע את הבחירות הבאות. ארדן, שקד, אדלשטיין, טרופר, הנדל ווינטר נאבקים על אותו מאגר קולות, אך ההערכה היא שרק מפלגה אחת תשרוד. תמונת מצב של המגעים מאחורי הקלעים והסקר שחושף איזו ממשלה הציבור הזה באמת רוצה
בזמן שחברי הכנסת נאבקים על מיקום ברשימה, בליכוד ערכו סקרים וניתוחי AI פנימיים שבוחנים מי מביא קולות, מי מרחיק מצביעים ומי פשוט לא נספר. לידי וואלה הגיעו חלק מהממצאים - שעלולים להפוך לשיחת היום בפריימריז
הבכירים אמרו כי לירושלים אין מה לעשות - חוץ מלחכות. לדבריהם, הארגון הסכים לפירוק של הנשק הכבד, המנהרות ומפעלי הייצור, ויציאה מוחלטת מהשלטון בעזה. התהליך צפוי להימשך חודשים ולהתקדם רק לאחר אימות כל שלב. הנסיגה הישראלית תהיה מדורגת - בהתאם לפירוז
הדיווחים על הסכמת הארגון להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון יוצרים רושם של פריצת דרך היסטורית, אך עיון במונחים בהם הוא משתמש בערבית מצייר תמונה שונה: לא פירוק, אלא הקפאה ואחסון של הנשק, ולא ויתור על הכוח - אלא ניסיון לשמר אותו במתכונת אחרת
מי שצריך להחליף את ראש הממשלה זה ישראלי רגיל, פשוט כזה, אחד משלנו. הוא לא צריך לדבר אנגלית כמו האמריקאים, הוא יכול לדבר אנגלית כמונו. הוא לא צריך בריטון. הוא צריך מצפון, נשמה ולב
סקרים חדשים מצביעים על שחיקה בתמיכה בנשיא האמריקני, בעוד המשבר מול איראן נמשך ללא פריצת דרך. בבית הלבן מבינים שכל החלטה מול טהרן תשפיע לא רק על הביטחון, אלא גם על מחירי האנרגיה, האינפלציה - והסיכויים של טראמפ בבחירות האמצע
כאשר כלי התקשורת המרכזי של ההגמוניה הישנה מתנגש במי שמנסה לצמצם את כוחה, בתי המשפט מתגייסים להעניק לו רשת ביטחון. הדפוס החוזר מפרשות העבר מראה שהקרב האמיתי הוא לא על מה שנאמר, אלא על השאלה מי יקבע את האמת בישראל
בעודו בדרך לארה"ב, חברי מרכז הליכוד אישרו את כל דרישותיו של נתניהו על שיריונים ושיטת הפריימריז. חברי הכנסת והשרים יכולים להמשיך לבכות, לקטר ולהתלונן, אבל בשקט. לא בפומבי, אחרת הם יגמרו את הקריירה
המתקפות על יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אינן ביקורת נקודתית על החלטותיו, אלא חלק ממהלך שמערער את אמון הציבור במוסד שאמור להבטיח בחירות הוגנות. מי שמכין את הקרקע לערעור על תוצאות הבחירות, עלול לגלות שהנזק יפגע בדמוקרטיה כולה
ההתנצלות בפני השמאל הרדיקלי חושפת קוד מוסרי מעוות: ישראל תמיד אשמה, והכרה מהאליטה בחו"ל חשובה יותר מהזכות להגנה עצמית. תופעת החנופה וההלקאה העצמית באקדמיה הישראלית לא תעצור אף איסלאמיסט, כי במציאות - חנופה לא מיירטת טילים
ההוצאות להורג באיראן מתגברות, והן חלון ראווה חשוב למצוקה הפנימית של המשטר ולמה שבאמת קורה מתחת להצהרות הרהב הצבאיות
מאז שפורסם קטע הריאיון הזה, התיבה שלי התמלאה בעשרות פניות. הציבור זיהה שמשהו שם מתוח, לא טבעי, והנורות האדומות נדלקו מיד. מפליטת הפה שפרויד היה חוגג עליה, דרך המגרש הביתי של "הרדיפה התקשורתית", ועד ההיאחזות בבקבוק המים כעוגן - שפת גופו של רה"מ בגדה בו
דיווחים על מעקבים פולשניים וזעם ברחובות: ניתוח פסיכולוגי-פוליטי מראה מתי הציבור דורש טכנולוגיות ניטור בשם הביטחון, ומתי הוא מפרק אותן במו ידיו